החלטה בתיק מ"י 51588-01-12

בתאריך 26.1.12 הוגשה בקשה למעצר המשיב ובתוך כך בקשה לשחרורו בתנאים. לאחר דיון שהתקיים לפני כב' השופט יקואל שוחרר המשיב בתנאים של אי יצירת קשר עם המעורבים בחקירה, איסור יציאה מן הארץ, התייצבות במשרדי היחידה החוקרת, ערבות צד ג' על סך 250,000 ש''ח, התחייבות עצמית על סך 250,000 ש''ח והפקדה כספית על סך 50,000 ש''ח.

המשיב עמד בתנאי הערובה הללו ושוחרר ממעצרו.

כידוע, ככל שלא מוגש כתב אישום תוך 180 יום, תוקף הערבויות הינו למשך 180 יום, יתבטלו הערובה ותנאי השחרור. משום כך, בטרם חלוף תקופת הערובה, הגישה המבקשת ביום 8.7.12 בקשה להארכת תוקף הערבויות למשך 180 ימים נוספים.

המשיב באמצעות באת כוחו מתנגד לבקשה זו.

בדיון שהתקיים לפני ביום 18.7.12 עלה כי עיקר ההתנגדות היא באשר לאיסור יציאת המשיב מן הארץ. התנגדות זו מבוססת, כך לפי טענות באת כוח המשיב, על שני אדנים: האחד, העקרוני, חוק יסוד כבוד האדם וחירותו, הקובע כי מדובר בזכות יסוד של האדם לצאת את גבולות הארץ והשני הוא בכך, שיש ללכת אחר הכלל כקבוע בסעיף 58 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים) התשנ''ו - 1996 הידוע יותר בכינויו  - "חוק המעצרים", דהיינו שבחלוף 180, ככול שלא הוגש כתב  אישום, יתבטלו הערובה ותנאי  השחרור. לעומת זאת החריג לכלל הוא : " ...ואולם בית משפט רשאי, בתוך תקופת הערובה, להאריך אותה ואת תנאיה, לתקופה נוספת שלא תעלה על 180 ימים, אם הוגשה בקשה באישור תובע." על פי טענה זו, במקרה שלפנינו אין נימוק או בסיס להעדיף החריג על פני הכלל ולפיכך יש לבטל הערובה ותנאי השחרור והמשיב יהא חופשי מהם.

טוען בא כוח המבקשת כי מדובר בחקירה סבוכה ומורכבת ביותר: הן מבחינת היקף נושאי החקירה, כמו גם היקף חומר החקירה וכן מספרם הרב של  המעורבים בה. משום מורכבות זו, טווח הזמן של 180 יום קצר הוא יחסית למיצוי תכלית הערובה ותנאי השחרור. משום כך, לפי שיטתו קיים בסיס להאריך התקופה. באשר לאיסור יציאת המשיב מן הארץ, הצהיר בא כוח המבקשת כי ככל שיבקש המשיב לצאת את הארץ לא תתנגד המבקשת, כפי שנהגה עם המעורבים האחרים בפרשה זו, בהסכימה לבקשותיהם, בכפוף לתנאים שיבטיחו חזרה ארצה.

ככל שאני בוחן הבקשה שלפני אני סבור כי הדין הוא עם המבקשת.

הפרשה בה מעורב המשיב הינה פרשה רחבת היקף - לשון המעטה. על פי חומר החקירה הרב שנאסף בפרשה זו, אשר חלקו הוצג לעיוני בשלב החסוי של החקירה, עת הובאו לפני בקשות למתן צווים שונים שמטרתם הייתה קידום החקירה. מדובר בחקירה מסועפת ומורכבת שבמרכזה בנק מחתרתי שהתנהל מתוך הבורסה ליהלומים, בהיקפים של מיליוני שקלים. מדובר בעבירות מס חמורות ביותר ועבירות אחרות רבות ביניהן הפצת חשבוניות פיקטיביות בהיקפי כספים אדירים. אין זו לשון הגזמה אלא מסקנה העולה מתוך חומר הראיות הרב שנאסף על ידי היחידות החוקרות בפרשה.

עוד יש לציין בהדגשה כי היקף החומר שנאסף בפרשה סבוכה ורבת היקף זו, הוא רב ביותר, לרבות חומר חקירה רב הקשור והמתייחס למשיב.

חשוב עוד לציין כעובדה כי חומר החקירה שנאסף מבסס יותר מאשר "חשד סביר" לקיומן של העבירות החמורות המיוחסות למשיב, אשר בחקירתו אף קשר עצמו להן.

חומר החקירה רחב ההיקף, כאמור, הועבר בחלקו זה מכבר לפרקליטות מחוז תל אביב (מיסוי וכלכלה). על פי מכתב החתום על ידי שלושה פרקליטים המלווים פרשה סבוכה ורבת היקף זו, חומר החקירה בשלמותו יועבר אליהם, ולאחר בחינתו יש ויידרשו על ידם השלמות חקירה. משמע, למעשה, החקירה טרם הושלמה.

השאלה העולה לדיון היא אחת האם תכלית הערובה ותנאי השחרור מוצו עד כי יש לבטלם? התשובה לדעתי שלילית. תכלית הערובה ותנאי השחרור הם: "...על תנאי שהמשוחרר יתייצב לחקירה, לדיון במשפטו או בערעור, או לנשיאת עונשו בכל מועד שיידרש וכן שיימנע מלשבש הליכי משפט..." [(סעיף 48 (א) ל"חוק המעצרים"].

תוקף הערובה ותנאי השחרור ביחס לתקופת 180 הימים אשר קצב המחוקק, יחסי הוא באשר לחקירה, למהותה ולצפיית תוצאותיה. יש וחקירה תהיה פשוטה בתכלית ואין צורך להכביר מילים למשמעות "חקירה פשוטה", שאז תכלית החוק ברורה: על הרשות מוטלת החובה - אין להתמהמה ועליה לסיים החקירה בתוך תקופה הערובה, להחליט באשר הגשת כתב האישום ולמנוע מהאדם עינוי דין. אלא שיש חקירות סבוכות אשר הניסיון המצטבר לימדנו כי תקופת 180 הימים הללו קצרה היא ביותר למיצויה. אין דין חקירת פרשה הכורכת עשרות מעורבים: חשודים ועדים, מוצגים לרבות מאות או אלפי מסמכים וממצאים, הכורכת בחובה נושאים סבוכים ומורכבים, כדין חקירה של גרסת מתלונן אל מול גרסת חשוד וראיה תומכת זו או אחרת. כל חקירה וכל פרשה לגופה וכמהותה.

החקירה שלפנינו, כאמור, סבוכה ומורכבת ביותר. אני סבור שתקופת 180 הימים הללו קצרה ביותר ביחס לזמן הדרוש לטיפול גורמי החקירה דהיינו: שקילת חומר החקירה רב ההיקף, בחינתו, המלצה לפרקליטות, בחינת חומר החקירה על ידי הפרקליטות, שקילת השלמות חקירה. כל אלה דורשים זמן רב הרבה מעבר ל- 180 הימים. והכול בשים לב לעיקר, דהיינו: חומרת המעשים העולים מתוך חומר החקירה.  בעניין זה יצוין כי מחומר החקירה עולה פרשה חמורה ביותר של עבירות חמורות יש בהן פגיעה קשה בציבור. מדובר בהשמטת הכנסות תוך שימוש במרמה, עורמה ותחבולה בהיקפי כספים גבוהים ביותר.  אין צורך להכביר מילים באשר למשמעות העלמת הכנסות בהיקפים אלה, ולפגיעה הקשה  בציבור.

כאן המקום להדגיש, כי תכלית הערובה ותנאי השחרור. חשיבות הערובה ותנאי השחרור תקבל משנה תוקף ככל שמדובר בעבירות חמורות יותר המיוחסות לאדם. שהרי ככל שמדובר בעבירות חמורת יש להבטיח את אשר הערובה ותנאי השחרור באו להבטיח. משום כך, קם הצורך במיצוי וביצור תכלית השחרור בערובה ותנאי השחרור.

אשר על כן, אני סבור שיש לדחות טענות באת כוח המשיב המבקשת למעשה לבטל הערובה ותנאי השחרור. תכלית הערובה ותנאי השחרור, בעינם קיימים כיום או שמא בעוצמה רבה יותר לאחר שהיקף הפרשה נחשף לעיני החוקרים והפרקליטים המלווים פרשה חמורה זו וכמובן לבית המשפט בטרם החליט על שחרור בערובה וקבע תנאי שחרור.

באשר לטענה כי זכות המשיב לצאת את הארץ. אכן זכות יסוד היא אלא שהיא כפופה לדין ולתכליתו. בעניין זה, הצהיר בא כוח המבקשת כי ככל שירצה המשיב לצאת את הארץ לא תתנגד לכך המבקשת בכפוף לתנאים שיבטיחו חזרתו ארצה. איני מוצא פגיעה בזכויותיו של המשיב, אשר ככל שיחפוץ לצאת את הארץ יגיש בקשה מתאימה אשר מן הסתם תיעתר.

סוף דבר שאני מקבל הבקשה ומורה על הארכת תוקף הערובה ותנאי השחרור למשך 180 ימים נוספים.

מזכירות בית המשפט תעביר עותק ההחלטה לבאי כוח הצדדים כמו כן, תודיע לבא כוח המבקשת כי החומר שהוגש לבית המשפט, בעת הדיון לרבות חומר סודי, מצוי בכספת בית המשפט וככל שירצה לקבלו יפנה למזכירות ויקבלו.